כשאני מביט אל הגלים
אני את העולם שוכח,
מאבד את הימים
אני רק רוצה לברוח.
כשאני מביט אל הגלים.
כל דאגותי נעלמות,
כמו שמלאכים יורדים
וממני לוקחים את הבעיות,
הם שומרים בשבילי את כל הסודות.
אני עומד על החוף, אל הגלים צועק
את מה שעל ליבי, אך הם לא עונים
הם ממשיכים לנוע כבשגרת יומם,
נעים, ואלי רק מקשיבים.
אך מגיע הזמן שהגלים נעלמים,
אני חוזר אל הבית ואל אותם הימים,
אני חוזר אל הבעיות
ואל אותם המחשבות
למרות הגלים, אותי הן לא עוזבות.
תמיד עולה בי אותה המחשבה -
האם גם בשבילי קיימת אהבה?