אני מסתובבת ברחוב וחושבת איך הלכנו בו, יד ביד.
אני נוסעת בדרך בה נסעתי אליך כל יום חמישי ושבת וחושבת רק על
הפניה ימינה, ישר לבית שלך.
אני שומעת את הדיסק שכל כך אהבת ושמה אותו על שיר מס' 4, השיר
שלה. השיר שלה שרק אני ואתה אהבנו.
וכל כך אהבנו. וכל כך אהבתי.
ואני עדיין אוהבת.
וכל כך עצוב לי עכשיו לבד,
ואני מתגעגעת כל כך.
ועצוב לי שאני זאת שבחרה ללכת לך.
ואני משכנעת את עצמי שטוב לי בלעדייך.
הרי המשכתי הלאה.
המשכתי בדרך אחרת לגמרי.
אבל לא משנה באיזו דרך אני אבחר, אני תמיד אחשוב עליך ועל מה
אתה היית עושה באותו מצב.
על איך שהיית מחבק אותי ואומר לי שאתה אוהב אותי.
ואתה אוהב אותי כל כך.
ואני עדיין אוהבת אותך.
וכל כך עצוב לי עכשיו לבד
ואני מתגעגעת כל כך.
ועצוב לי שאני זאת שבחרה ללכת לך.
ואני יודעת שאף אחד לא יאהב אותי כמוך. אני יודעת ואני רוצה
שגם אתה תדע.
ואני יודעת שאף פעם אני לא אשכח אותך, ושאני אוהב אותך לעד.
אני יודעת ואני רוצה שגם אתה תדע. עידן...