אתם מכירים את המשפט שכל סיפור טוב יש משהו אמיתי שהוא מבוסס
עליו?
אז אני לא יודע אם כאן תאמינו לי, אבל יש משהו אמיתי בכל
הסיפור הזה. סיימון היה החבר הכי טוב שלי לפני הרבה שנים. בגיל
צעיר, בערך שהיינו בני 16, הייתה לו אובססיה עם בחורה שקטנה
מאיתנו בכמה שנים, היא נראתה בהחלט טוב. נקרא לה בשלב זה
הבלונדינית, למרות ששמה האמיתי היה אורלי.
בגיל הזה עוד לא ממש יצאנו למועדונים, אלא הלכנו ברגל למרכז
הכרמל, יותר נכון הלכנו סיימון ואני למרכז הכרמל, אחריה. זה
היה פשוט מעקב, הוא לא הרפה, הוא חקר כל תנועה שלה, כשניסיתי
לדובב אותו לגשת לדבר איתה, הוא התבייש מאוד ולא ניגש.
סיימון היה מסוג האנשים, שמסתכלים על הראי, ומורידים את הראש
מבושה.
סיימון התאהב בבולנדינית בערך שהיא היתה בת 14 ואנחנו בני 16.
לאורך השנים הוא המשיך להיות דלוק עליה. אבל היה נראה שנרגע לו
עד שהגענו לגיל 18.
הגיל שבו אפשר להתחיל.
יצאנו למועדונים, וכל פעם זה היה מועדון שסיימון רצה. בהתחלה
לא ממש הבנו מה הוא רוצה, עד שאחרי כמה פעמים פשוט פיענחנו את
סוד הקסם, הוא חיפש אותה.
אבל הוא לא ניגש אליה, היא נראתה בלתי מושגת כזאת, בלונדינית
כזאת שבחורים מקרקרים מסביבה והיא יכולה לסובב את כולם על
האצבע, ובאמת היה נראה שכל שבוע היא בוחרת כמה בחורים ונמרחת
עליהם.
אני וחבר אחר שלי קראנו לה אורלי הזונה. סיימון כמובן מאוד לא
אהב את הכיוני הזה שקראנו לה, והוא החליט שאנחנו לא חברים
אמיתיים.
הוא אפילו אמר לנו שאנחנו לא חברים כמו בסיינפלד, ניסיתי
להסביר לו שבסיינפלד הם צוחקים כל הזמן אחד על השני, אבל הבן
אדם - לא עניין אותו כלום. יום אחד נסענו לים, וחבר אמר לו
השמיים מאוד כחולים היום, סיימון התעצבן ואמר לו, אתה צוחק
עליי, אתה שוב מזכיר את הבלונדינית, ניסינו להסביר לו שאף אחד
לא מזכיר אותה.
ואז נותק איתו הקשר, במשך שנה כמעט אף אחד לא שמע מסיימון,
שמועות אמרו שראו אותו עם שק שינה מחוץ לבית שלה. שמועות
אחרות, אמרו שהוא חזר בתשובה, דבר שהיה בלתי הגיוני כי ביום
כיפור הבן אדם שגר ליד הבית כנסת היה יוצא עם סנדוויץ, לא מתוך
רוע לב אלא מתוך טמטום מוחלט.
אחרי שנה כבר היינו סטודנטים, החלטנו שיוצאים למועדון שוב אחרי
הפסקה, ואז בלי שאף אחד אמר שום דבר סיימון התקשר, מה עושים
היום? הוא שאל.
אמרנו לו יוצאים לעיר השניה. הוא מיד שמח ואמר שהוא בא.
סיימון הגיע. וככה חזרנו לצאת. שבוע אחרי זה סיימון אמר שהוא
רוצה לצאת לחורבה, אמרתי לו שאני לא יכול לבוא, כי יש לי מבחן
ביום ראשון, ואני לא יכול להישאר עד 6 בבוקר בבילוי.
סיימון אמר, אז נהיה קצת, הסכמנו שמקסימום אנחנו עד 3 בבוקר
שם.
אבל מה קרה? סיימון ראה את הבלונדינית שלו שם. הוא הסתכל עליה,
היא ראתה אותו, הסתכלה אליו וניגשה אליו מול המבטים המתשאים
שלנו, לא ציפינו שהיא תיגש אליו, היא בטוח שמה לב שהוא איזה
100 שנה עוקב אחריה. אבל עדיין, לא ציפינו שזה יקרה.
סיימון לא הסכים להגיד לנו מה היא אמרה, אבל הוא לא הסכים
לחזור איתנו, וסירב לדבר על הערב הזה.
שוב לא שמענו ממנו כמה חודשים, ואז שוב הוא התקשר והפעם יצאנו
לסיטי הול. וכמובן היא היתה שם. ואז בין ריקוד לריקוד היא
התעלפה. חבר שלי אמר לו "סיימון, לך תתן לה מים, היא תדע שאתה
דואג לה, וזהו, היא שלך". סיימון התעצבן, ואמר שהוא יודע מה
לעשות, אבל כמובן לא עשה כלום.
לא עבר הרבה זמן ומישהו ניגש ועורר אותה, כמובן שבאותו ערב הוא
כנראה קיבל את מה שהוא רצה, כי כל הערב היא נדבקה אליו.
סיימון בעצבים אמר שהוא חוזר הביתה לבד. ואני וחבר שלי יצאנו
ונכנסו לאוטו, תוך כדי נסיעה אני רואה את הבלונדינית וחבר שלי
קורא בכל רם, הנה הזונה של סיימון, אבל הוא לא שם לב שהחלון
פתוח. היא הסתכלה קצת המומה.
יותר לא שמענו לא ממנו ולא ממנה.
השמועות התחילו לרוץ, אנשים נשבעו שהם שמעו שסיימון אושפז בבית
חולים פסיכאטרי ושהוא בכותנת משוגעים. אבל לאחר בירור מעמיק
התברר שסיימון נסע לארץ אחרת ללמוד. והבלונדינית של סיימון,
שמענו שהיא שוקלת 250 קילו ויש לה 8 ילדים ו4 בעלים לשעבר.
והיא עדיין זונה, לפחות ככה חבר שלי אומר.