בשבת לא עשיתי כלום חוץ מלישון, לאכול, להתפלל ולקרוא קצת
בספרי קודש. אחותי ובעלה דתיים. גם אני, בעצם. או שלא.
כלומר, כשאני אצלם אני נזהר בשמירת שבת ובתפילה, שלא יידעו
שאני לא מאמין כמוהם. אבל בלב הפסקתי להאמין בדת. במיוחד אחרי
מה שגיסי עשה לי עם הדירה. אם אלוהים קיים, חשבתי, איך זה שהוא
נתן לו לעשות לי דבר כזה?
אחרי "הבדלה" הלכתי לחדר שלי. הדלקתי את המחשב, פתחתי את קובץ
דו"ח שעות העבודה ומילאתי תאריך ושעה. התחלתי לעבוד.
עבדתי בניקוד טקסטים של ספרי קודש. הבוס שלי רצה להוציא לאור
חומש עם כמה עשרות מפרשים. כבר היו בשוק כמה כאלה, כל אחד עם
יותר מפרשים מהשני, אבל הם לא היו מנוקדים. הבוס שלי רכש את
הקבצים עם הטקסט הלא-מנוקד והעביר לי אותם, לנקד. לא ידנית,
חלילה. עבדתי עם תוכנת עיבוד תמלילים ישנה שהיה בה נקדן
אוטומטי.
הדלקתי רדיו. "שירים ושערים". בית"ר ירושלים נגד בני סכנין.
היתה זו הדקה ה-14 והתוצאה היתה 1:0 לבית"ר, משער של אבי נימני
חמש דקות קודם לכן.
סיימתי לנקד את פרק כ"ז בחומש דברים כשנשמעה דפיקה בדלת. סגרתי
את הרדיו ואמרתי: "כן?"
זאת היתה אסתי, האחיינית. "תוכל לעזור לי בבקשה, דוד נחום?"
"במה?"
"בחומש".
נאנחתי חרש. עשיתי שמירה לקובץ, סימנתי את השעה בקובץ השעות
וניגשתי איתה לסלון. שיעורי בית של כיתה ו' לא מהווים בשבילי
אתגר.
כעבור רבע שעה הייתי חזרה בחדרי. פתחתי את הרדיו וחזרתי לעבוד.
החבר'ה של אוחנה המשיכו לנסות להגדיל את התוצאה, אך השוער של
סכנין, מירמבדורו, עשה עבודה טובה יחד עם צוות ההגנה שלהם
והתוצאה נשארה על כנה עד לסיום המחצית.
"טלקר עם הכדור... מנסה למסור לנימני, אך הכדור נחסם בבלימה
נהדרת על ידי חוסיין סלמה, הקשר המצויין של סכנין. סלמה
מכדרר... עוקף את טלקר... מסירה לאדרי. אדרי מתקדם לעבר השער.
קורנפיין חוסם אותו, בקצת יותר מדיי אגרסיביות. סלמה על הדשא.
השופט מוציא אדום לקורנפיין! קורנפיין יורד בזעם מהמגרש..."
בית"ר עם עשרה שחקנים ועוד בלי קורנפיין. מצב קשה, הרהרתי. רק
שסכנין לא יבקיעו עוד שער.
סגרתי את הקובץ שעבדתי עליו וסימנתי את השעה בקובץ השעות.
בסה"כ עבדתי שעה ורבע. התחברתי לאינטרנט.
"נחום? איפה היית?"
היתה זו טוטה. שמה האמיתי הוא כריסטין, נוצרייה ארמנית ממוצא
לבנוני שמתגוררת בלוס אנג'לס. מלאה שמחת חיים. אוהבת לעצבן.
אני מאוהב בה נואשות.
"עבדתי, מותק", עניתי לה. "אני צריך כסף כדי לממן את החיבור
לאינטרנט ולשוחח איתך, את יודעת", הוספתי בחיוך.
"יאללה, באמת. אפשר לחשוב כמה כבר עולה חיבור לאינטרנט בישראל.
אפילו פס רחב אין לך".
"סתם צחקתי. פשוט הבוס שלי לוחץ עליי לסיים את המשימה הזו כדי
שהוא יוכל להעביר את זה הלאה להגהה".
"אתה יכול לעזור לי במשהו?"
"כמובן. מה העניין?"
"איך קוראים בעברית ל-CATNIP?"
שמתי את העכבר על המילה ולחצתי על הכפתור האמצעי.
"נפית החתולים" (אייתתי לה באותיות לועזיות. כל השיחה התנהלה
באנגלית, כמובן), "אבל לא נראה לי שמישהו משתמש במילה הזו מלבד
האקדמיה. בכלל, לא נראה לי שהצמח הזה קיים כאן".
"תודה, נחום. ז'ה ט'אדור". היא סימנה לי נקודתיים וכוכבית,
לאות נשיקה. "ביי מותק", כתבתי לה.
אח, חשבתי. אילו רק היה לי איזה מיליון דולר. הייתי עובר ללוס
אנג'לס ומתחתן איתה, ולעזאזל הבוס שלי והגיס הנחמד, וכל אלה
שעושים כסף על חשבוני.
החזרתי את תשומת ליבי לרדיו.
"גנאים עם הכדור. מוסר למיעארי. שתי דקות ארבעים שניות לסיום.
מיעארי מתקדם, מוסר לאדרי. טלקר מנסה לחסום אותו. אדרי מחזיר
למיעארי, בועט... שער! לגיא סלומון לא היה שום סיכוי לעצור את
הבעיטה הזו... 2:1 לסכנין!!!"
החזרתי את תשומת ליבי לצ'אט, כשאני מקשיב לרדיו בחצי אוזן,
אולי יקרה נס ובית"ר ישוו. איזה אדיוט התחיל להציף את הערוץ עם
"פאק יזראייליאנז" ו-"פלסטיין פוראבר" אז העפתי אותו.
"...נימני במתפרצת. טלקר מנסה לחסום אותו, ללא הצלחה. מנסה
לעבור את אמסלם... אמסלם מתקל אותו! הקהל של בית"ר מקלל את
אמסלם נמרצות. השופט שורק לבעיטת עונשין. 25 שניות לסיום".
בצ'אט לא היה שום דבר שדרש את תשומת ליבי אז חזרתי למשחק.
"נימני ניגש אל הקו. האם הוא יצליח להשוות? בועט... בחוץ!
"...המשחק מסתיים. 2:1 לסכנין. האוהדים הזועמים של בית"ר
מתפרצים למגרש ומנסים לתקוף את השופט. השוטרים משתלטים עליהם".
העברתי בזעם למצעד של גלגל"צ.
