[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








"מה אתה עושה, דוד נחום?"
"ממלא טופס".
"איזה טופס?" היתה זו אסתי, האחיינית שלי בת העשר. היא גררה
כסא מפינת החדר, טיפסה עליו והביטה מעבר לכתפי. השעה היתה
שתיים בצהרי יום חמישי.

התגוררתי באותה תקופה בבית אחותי, באשדוד.

הסיבה לכך היתה שגיסי ניצל את תמימותו של אבי כדי לרשום את
הדירה של אבי בירושלים, בה התגוררתי גם אני, על שמו. "זה רק
לצורך קבלת משכנתא", אמר גיסי.

שנתיים לאחר שאבי נפטר, אירסו גיסי ואחותי את בתם הבכורה. הם
נזקקו לדירה עבור הזוג הצעיר.
"א...אבל... הדירה היא שלי! ירשתי אותה מאבא!" גמגמתי.
"על שם מי היא רשומה בטאבו?" שאל גיסי בחיוך.
"ואיפה אני אגור?" שאלתי במבוכה.
"אתה יכול לשכור לך חדר איפה שהוא", ענה גיסי. "אנחנו נסייע לך
בשליש משכר הדירה. בעצם, אתה יכול לגור אצלנו, בחינם. נפנה לך
את החדר של העוזרת."

ככה עברתי לגור באשדוד. העברתי לשם את המחשב שירשתי מאבא, זה
שעוד היה מסוגל להריץ תוכנות דוס שהיו נחוצות לי לצורך עבודתי.
את המחשב השני, היותר משוכלל, נתתי לבחור, שהתגורר אצלי בדירה
תמורת שכר דירה שכיסה את הוצאות המשכנתא, כמתנת פרידה.

"זה טופס טוטו", הסברתי לאחיינית שלי. "יש פה עשרה טורים, בכל
אחד חמש עשרה שורות, ויש 3 עמודות: '1', '2' ו-'X'. צריך למלא
בכל שורה את אחת העמודות".

היא התבוננה בי בשתיקה בעודי ממלא את הטור השמיני. כשהגעתי
לסוף התשיעי היא ביקשה: "תן לי למלא טור אחד". נתתי לה. מה זה
כבר יכול להזיק?



בשבת לא עשיתי כלום חוץ מלישון, לאכול, להתפלל ולקרוא קצת
בספרי קודש. אחותי ובעלה דתיים. גם אני, בעצם. או שלא.
כלומר, כשאני אצלם אני נזהר בשמירת שבת ובתפילה, שלא יידעו
שאני לא מאמין כמוהם. אבל בלב הפסקתי להאמין בדת. במיוחד אחרי
מה שגיסי עשה לי עם הדירה. אם אלוהים קיים, חשבתי, איך זה שהוא
נתן לו לעשות לי דבר כזה?

אחרי "הבדלה" הלכתי לחדר שלי. הדלקתי את המחשב, פתחתי את קובץ
דו"ח שעות העבודה ומילאתי תאריך ושעה. התחלתי לעבוד.
עבדתי בניקוד טקסטים של ספרי קודש. הבוס שלי רצה להוציא לאור
חומש עם כמה עשרות מפרשים. כבר היו בשוק כמה כאלה, כל אחד עם
יותר מפרשים מהשני, אבל הם לא היו מנוקדים. הבוס שלי רכש את
הקבצים עם הטקסט הלא-מנוקד והעביר לי אותם, לנקד. לא ידנית,
חלילה. עבדתי עם תוכנת עיבוד תמלילים ישנה שהיה בה נקדן
אוטומטי.

הדלקתי רדיו. "שירים ושערים". בית"ר ירושלים נגד בני סכנין.
היתה זו הדקה ה-14 והתוצאה היתה 1:0 לבית"ר, משער של אבי נימני
חמש דקות קודם לכן.
סיימתי לנקד את פרק כ"ז בחומש דברים כשנשמעה דפיקה בדלת. סגרתי
את הרדיו ואמרתי: "כן?"
זאת היתה אסתי, האחיינית. "תוכל לעזור לי בבקשה, דוד נחום?"
"במה?"
"בחומש".
נאנחתי חרש. עשיתי שמירה לקובץ, סימנתי את השעה בקובץ השעות
וניגשתי איתה לסלון. שיעורי בית של כיתה ו' לא מהווים בשבילי
אתגר.
כעבור רבע שעה הייתי חזרה בחדרי. פתחתי את הרדיו וחזרתי לעבוד.
החבר'ה של אוחנה המשיכו לנסות להגדיל את התוצאה, אך השוער של
סכנין, מירמבדורו, עשה עבודה טובה  יחד עם צוות ההגנה שלהם
והתוצאה נשארה על כנה עד לסיום המחצית.

"טלקר עם הכדור... מנסה למסור לנימני, אך הכדור נחסם בבלימה
נהדרת על ידי חוסיין סלמה, הקשר המצויין של סכנין. סלמה
מכדרר... עוקף את טלקר... מסירה לאדרי. אדרי מתקדם לעבר השער.
קורנפיין חוסם אותו, בקצת יותר מדיי אגרסיביות. סלמה על הדשא.
השופט מוציא אדום לקורנפיין! קורנפיין יורד בזעם מהמגרש..."
בית"ר עם עשרה שחקנים ועוד בלי קורנפיין. מצב קשה, הרהרתי. רק
שסכנין לא יבקיעו עוד שער.

סגרתי את הקובץ שעבדתי עליו וסימנתי את השעה בקובץ השעות.
בסה"כ עבדתי שעה ורבע. התחברתי לאינטרנט.

"נחום? איפה היית?"
היתה זו טוטה. שמה האמיתי הוא כריסטין, נוצרייה ארמנית ממוצא
לבנוני שמתגוררת בלוס אנג'לס. מלאה שמחת חיים. אוהבת לעצבן.
אני מאוהב בה נואשות.
"עבדתי, מותק", עניתי לה. "אני צריך כסף כדי לממן את החיבור
לאינטרנט ולשוחח איתך, את יודעת", הוספתי בחיוך.
"יאללה, באמת. אפשר לחשוב כמה כבר עולה חיבור לאינטרנט בישראל.
אפילו פס רחב אין לך".
"סתם צחקתי. פשוט הבוס שלי לוחץ עליי לסיים את המשימה הזו כדי
שהוא יוכל להעביר את זה הלאה להגהה".
"אתה יכול לעזור לי במשהו?"
"כמובן. מה העניין?"
"איך קוראים בעברית ל-CATNIP?"
שמתי את העכבר על המילה ולחצתי על הכפתור האמצעי.
"נפית החתולים" (אייתתי לה באותיות לועזיות. כל השיחה התנהלה
באנגלית, כמובן), "אבל לא נראה לי שמישהו משתמש במילה הזו מלבד
האקדמיה. בכלל, לא נראה לי שהצמח הזה קיים כאן".
"תודה, נחום. ז'ה ט'אדור". היא סימנה לי נקודתיים וכוכבית,
לאות נשיקה. "ביי מותק", כתבתי לה.

אח, חשבתי. אילו רק היה לי איזה מיליון דולר. הייתי עובר ללוס
אנג'לס ומתחתן איתה, ולעזאזל הבוס שלי והגיס הנחמד, וכל אלה
שעושים כסף על חשבוני.

החזרתי את תשומת ליבי לרדיו.
"גנאים עם הכדור. מוסר למיעארי. שתי דקות ארבעים שניות לסיום.
מיעארי מתקדם, מוסר לאדרי. טלקר מנסה לחסום אותו. אדרי מחזיר
למיעארי, בועט... שער! לגיא סלומון לא היה שום סיכוי לעצור את
הבעיטה הזו... 2:1 לסכנין!!!"
החזרתי את תשומת ליבי לצ'אט, כשאני מקשיב לרדיו בחצי אוזן,
אולי יקרה נס ובית"ר ישוו. איזה אדיוט התחיל להציף את הערוץ עם
"פאק יזראייליאנז" ו-"פלסטיין פוראבר" אז העפתי אותו.
"...נימני במתפרצת. טלקר מנסה לחסום אותו, ללא הצלחה. מנסה
לעבור את אמסלם... אמסלם מתקל אותו! הקהל של בית"ר מקלל את
אמסלם נמרצות. השופט שורק לבעיטת עונשין. 25 שניות לסיום".
בצ'אט לא היה שום דבר שדרש את תשומת ליבי אז חזרתי למשחק.
"נימני ניגש אל הקו. האם הוא יצליח להשוות? בועט... בחוץ!
"...המשחק מסתיים. 2:1 לסכנין. האוהדים הזועמים של בית"ר
מתפרצים למגרש ומנסים לתקוף את השופט. השוטרים משתלטים עליהם".
העברתי בזעם למצעד של גלגל"צ.



ביום שלישי סיימתי סוף סוף את העבודה על המפרש הזה. השעה היתה
11 בבוקר. כיווצתי את הקבצים ושלחתי לבוס שלי באימייל. צירפתי
את דו"ח השעות עם הדרישה לתשלום. 216 שעות, 35 ש"ח לשעה. סה"כ
7560 ש"ח ברוטו. סביר.
לבשתי את ה"מדים" השחורים והמגבעת ויצאתי לטייל. לקחתי אוטובוס
לפורום. נכנסתי לפיצרייה הכשרה ואכלתי שם פיצה וקולה. המשכתי
להסתובב.
נכנסתי לתחנת הטוטו. מסרתי את הטופס שלי, מתוך הרגל.
"נו? יש זכייה?"
"אחי", ענה לי המוכר, "זכית בגדול! 15 ניחושים נכונים!"
"אתה צוחק עליי. איך 15? סכנין לא ניצחו את בית"ר?"
"בטח ניצחו", הוא ענה.
"אבל... זה לא יכול להיות... אני יודע שסימנתי בכל הטורים אחד
או איקס!"
המוכר הצביע לי על השורה הרלוונטית בטור האחרון. זה שמילאה
האחיינית שלי. היה שם 2.
"אה... איפה אני מקבל את הכסף?"







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"היא רק רואה
אותי היא מרימה
שמלה" אמר
עיגול
המים בעומק
האסלה


תרומה לבמה




בבמה מאז 20/10/04 19:16
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נחום ונגרוב

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה