כשאת יושבת על הדשא
וראשי מונח על רגלייך
את ידייך את מעבירה בשערי
ומחשבות זורמות בראשי

שערך השחור מתנוסס ברוח הקלילה
עינייך הירוקות מדהימות
כל מבט שהן פוגשות
אפיך הסולד עוצב בידי אומן
בכדי להשלים את פרצופך המעודן
אפילו תנוכי אוזנך אינן מוזנחות
כשהן דורשות מגע של אצבעות
שפתייך הן כמו נחל במדבר
ושפתיי צמאות למיי מעיינות

דממה סוררת
תוהה על מה את חושבת
כשהרוח הקרירה את גופנו מלטפת
בכוכבים מתבוננים
לפעמיים כמה מהם נופלים
ומבקש שנהיה לעד חברים