אז היום אני נפרדת ממך, אבל לא רק ממך, אלא מכולם. אתה יודע
שאני בחיים לא הייתי נפרדת ממך אם זו לא הייתה סיבה ממש
רצינית, אז זו סיבה רצינית מאוד, אחרת לא הייתי נפרדת מכולם
ובמיוחד לא ממך. החלטתי שאת הפרידה שלי אני רוצה לעשות דרך הבן
אדם הכי חשוב בחיים שלי - אתה.
נכון, זה לא כאילו אין לי משפחה שאני נורא אוהבת והם נורא
חשובים לי, אבל אתה הבן אדם שהכי קשה לי להיפרד ממנו, ולכן אם
אני אצליח להיפרד ממך אז זה כבר פחות נורא כל העסק הזה.
אז ככה; לאיפה שאני הולכת אי אפשר לבוא לבקר אותי ואי אפשר
לשלוח לי מכתבים או להרים את הטלפון ולבכות כמה שמתגעגעים, אבל
אתה לא תשכח אותי אז, וזה יכאב בהתחלה, אולי אפילו יכאב הרבה,
אבל תוך כמה זמן כבר תתגבר עלי לגמרי, ותהיה לך מישהי חדשה
במקומי שתחשוב רק עליה. ואם יהיה לך מזל לא כל דבר שהיא תעשה
יזכיר לך אותי ויצער אותך מחדש.
עכשיו לחלק המעניין, למרות שכל הרכוש שלי בעצם שייך להורים שלי
כי הם שילמו על כולו, או יותר נכון רובו הגדול מאוד כי אני את
הכסף שלי חסכתי לדבר לא ידוע. אבל עכשיו כבר לא יהיה לי מה
לעשות איתו, כי אל המקום שאני הולכת כל הכסף והרכוש שצברתי
במהלך החיים לא בא איתי ולא שווה פרוטה. את כל הבגדים שלי
שיתנו למי שצריך ולא במשפחה כמו שאנחנו רגילים לתת בגדים ישנים
טובים שלי לבני דודים שלי. את הכסף שלי כולו להורים שלי, זה
מגיע להם על כל המאות אלפי שקלים שהם הוציאו עלי במהלך השנים
ולא הייתי מספיק אסירת תודה על כל מה שהם נתנו לי. את התכשיטים
שלי חוץ מעגילי היהלומים, שהם גם להורים שלי, שיתנו אותם למי
שבא להם אפילו לחברות או משפחה רובם גם ככה לא שווים כלום.
פיצ'יפקסים וכאלה שטויות שיש לי שיעשו עם זה גם מה שהם רוצים
חוץ מקופסאות הזכרונות שלי שאותם ישימו בין כל הדברים שקשה להם
להיפטר מהם בעליית הגג.
ולך אני משאירה את הלב שלי, הלוואי ולך הוא יעשה יותר טוב ממה
שהוא עשה לי רוב החיים, עד שפגשתי אותך ואז...