שלך אני,
ולא תדע.

ואשתוק. לא אומר מילה.
מנסה להסתתר, להתעלם ולהכחיש.
אבל זה חזק. חזק ממני וממך.
חזק מהעולם ומהמציאות שלנו.
המציאות שלי ושלך.

צוחק ושמח, אומללה ומתוסכלת.
בתלם האדמה אני הולכת.
שבי אחרייך.
לעולם.
לתמיד.

אתה מדבר, אני מקשיבה.
לא ממש מבינה...

מחייכת לעצמי. אבל רק לעצמי.
רק אני יודעת מה מצחיק. מה מגוחך ואבסורד.
אתה בשלך ואני בשלי.

רוצה שתחבק, תיגע ותנשק.
יודעת שתלך, תפגע ותתחמק.

לעת עתה אני מסתפקת ברצון, באפשרות וב"אולי"...
אבל תגיד לי אתה,
עד מתי?