היה לי ריב עם איזה אחד, הפסיכולוג אמר שהוא רק דמות בתוך הראש
שלי. בכל מקרה אני והוא (הדמות שכנראה הייתה בתוך ראשי - נקרא
לו ציון), העלנו רעיונות, חלקם מסחריים, חלקם מוסיקליים, וחלקם
סתם רעיונות.
התחלנו לדבר על מוסיקה, מה הוא אוהב ומה אני, אמרתי שאני אוהב
מוסיקה קלאסית ומטאל, הוא אמר שהוא מעדיף מוסיקה צוענית
ומוסיקת עם בכלל. בהתחלה לא, אבל לאט לאט התפתחה מעין מערכת
יחסים תומכת, כזאת שכל מה שהשני יגיד הראשון יסכים ואפילו
יחזק. אחרי זה הוא העלה רעיון, הוא אמר, בוא נעשה שילוב, בוא
ניצור מוסיקה קלאסית, מוסיקת עם, ומטאל. חשבתי על הרעיון
ואמרתי לו שאני רוצה לבצע את זה.

אני אצל הפסיכולוג: הוא אמר שציון הוא רק דמות בתוך הראש
שלי... פה התחיל הריב... של מי הקרדיט בעצם. שלי, או של ציון.
כי בעצם אם אני הוא ציון אז אני חשבתי על הרעיון.
ציון לא הסכים והתפתח ריב מכוער. רבנו על הקרדיט והגענו למעין
מצב מוזר.

פעם, בתחילת הטיפול, הייתי צועק לאלוהים, הייתי מבקש בדמעות
שהדמות בתוך ראשי תצא... שאוכל להיות בן-אדם רגיל. עכשיו, ציון
בכה לאלוהים וביקש לצאת מתוך ראשי. בדמעות ציון הסתובב במעגלים
בתוך ראשי והתחנן בבקשה תן לי לצאת... האמת, צחקתי מהאירוניה
שבמצב.

חבר שלי, הוא עכשיו ברגעים אלו ממש אצל הפסיכולוג, הפסיכולוג
אומר לו שאני רק דמות בתוך הראש שלו. עכשיו אני בוכה... שוב
כמו פעם, אבל הפעם, בנסיון לצאת מתוך הראש שלו.