נסיכה לבנה, לבושה בירוק
מבלה את זמנה במקום כה רחוק
מבודדת מכל, מוקפת גדר
רצונה לא חשוב, בעיות לא חסר
חיוכה המדהים, יופיה המושלם
וצחוקה הקסום נעלמו לעולם
כי ליבה הקטן התמלא בעצבות
ובמקום שמלתה לבשה היא בדידות
כל לילה שוכבת במיטתה ובוכה
ודמעותיה אינן דמעות של שמחה

אך לילה אחד יצאתי לבדוק
כי שמעתי קול בכי נשא מרחוק
ולפתע גיליתי למולי נסיכה
לבושה בבדידות, יושבת, בוכה
מעיניה זרמו מפלים של דמעות
ליבי נקרע לאלפי חתיכות...

את ליבה הקטן מלאתי שמחה
ופניה קרנו מפאת חיוכה
שמלת הבדידות נעלמה לה מיד
כי ידעה שלעולם לא תהיה היא לבד
השכבתיה לישון וידי בידה
ומאז דמעה את עינה לא פקדה
והבינה שגם אם אני לא איתה
היא בליבי ואני בליבה
ולפני שאלך אשק למצחה
ואלחש באוזנה:

"לילה טוב, נסיכה"