מיכל וילני / מעשה באקדח |
בכיכר נשמעה זעקה
המוות התהלך בדממה,
על קצות אצבעותיו.
והוא המשיך לחייך
כאילו כלום לא קרה
אולי היפנוזה גרמה?
לכך שהאנושיות שלו התפצלה מהגוף.
והיא טענה שהיא בת אלמוות
הא, הא, הא
אז כדי להוכיח שהיא טועה
לקחתי אקדח ויריתי לה ברקה.
גם בתור אישה מתה
היא היתה חייבת לחייך.
ידעה שהחיוך שלה מושלם
ועושה לי טוב
ולמרות שהיא כבר לא בחיים.
היא עדיין עשתה את שלה...
גרמה לי להעלות חיוך על הפנים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|