היה זה ערב נעים כאשר הצב ישב לו בנוחות בקבינה של המשאית
ושיחק  פוקר עם ההגה.
היה זה אחד מתחביביו האהובים ביותר והוא עשה כך בכל סוף יום
עבודה זה כבר כמה זמן.
אך באותו ערב נעים, כאשר עמד להביס את יריביו לפתע נשמעה דפיקה
לחוצה משהו על שמשת הקבינה.
הצב המופתע זחל החוצה על מנת לראות את האורח ודמיינו את פליאתו
כאשר לפניו ניצבה לא פחות ולא יותר מאשר סומלית כחושה.
הסומלית האומללה הסתערה בדמעות דרמטיות על הצב והחלה לגולל
לפניו את כל סיפור חייה המורעבים משהו,וסיפרה לו כיצד הפכה היא
לסומלית.היא סיפרה גם כיצד היא מעריצה את צרלין צפלין וגם אמרה
שהוא הגורו שלה כי בלעדיו מעולם לא היתה לומדת איך ניזונים
מנעלי צבא של פריקים.(באותו רגע הציעה הסומלית לצב את המתכון
אך חלק זה לא נוגע לסיפורנו)
עם דמעות בעיניו, הצב, שהיה טיפוס מאד רגיש מטבעו גם הוא החליט
לחלוק סוד עם הסומלית וסיפר לה שהוא עזב את שבט צבי הנינגה
משום שכולם לעגו לו בשל מחלה שהצב חלה בה והיא לא אחרת מאשר
אנורקסיות!
ברגע זה קוראים יקרים אנו מגיעים לחלק המותח בסיפור: הצב היה
טוב לב אך במידת מה היה גם רפא שכל ולא הבין את כוונותיה
הזדוניות של ה"סומלית" ולא הפעיל את ההגיון הישר כדי להבין שאי
אפשר להפוך לסומלי אלה אפשר רק להוולד סומלי,ולכן ברגע מותח זה
כאשר הצב מוריד את שריונו כדי לחלוק חוויות רזון עם הסומלית
האחרונה מזנקת עליו ובולעת אותו ברעבתנות.
לאחר כמספר שעות הסומלית ירדה לנהר כדי להתאמן בחרבון,פעולה
שהסומלית שכחה כבר מזמן.
היא חשפה את עכוזיה הכחושים והחלה במסע צלב אדיר.לאחר כמספר
"פאסים" רכים החלה למסור את מלוא בטנה
אל הנהר ואל דג השפמנון שחיכה בקוצר רוח לקציצת הצב
העסיסית.לאחר שחירבנה הכל ודג השפמנון בלע את הכל
חשב לעצמו הצב איך לעזעזל הוא יגיע לעבודה מחר,ובדיוק ברגע זה
השפמנון חירבן אותו לחופשי  
כמו הזאב וכיפה אדומה,אך מה חבל דגים אוכלים כל דבר שזז ולכן
לפני שסיים לחרבן את הצב החל מייד לאכול אותו שוב והצב האומלל
נתקע במעגל "הקסם".
לא ברור איך, כנראה כמו בסוף כל אגדה הצב התעורר בחוף
מבטחים.הוא היה ללא שריון ללא בגדים הסתכל ימינה הסתכל שמאלה
והבין בעצב רב שהוא הלך לאיבוד.