עוד טיפה תרד
ברחוב חורפי קודר
ספסל רטוב, יושב
מביט עוד וסופר
ויבשות כבר העיניים
והפה עוד מחייך
כשאת חומך מרגיש עדיין
כמו לידי עודך
ותלתלך מונח
על ראשי עדיין
ונשימתך באוזני עודה הומה
ואיש אחר הוא לך
לוחש באוזנייך
שירו אחר, ולא אותה המנגינה
שעה חיש תעבור
ביעף כרוח קר
כשאי שם מאחור
קול שלך מוכר
והעצב יתחזק
כשאסתובב המה
ורק רוח מסביב שורק
בינות רכסי דממה
ותלתלך מונח...
ואם לרגע קט
אפסיק פתאום ללכת
ואתיישב לאט
ואשכב בצד הדרך
ונשואות הם אל על
עיניי תבטנה חרש
כיצד זה וכל ענן
את חיוכך לובש
ותלתלך מונח
על ראשי עדיין
ונשימתך באוזני עודה הומה
ואיש אחר הוא לך
לוחש באוזנייך
שירו אחר, ולא אותה המנגינה. |
