בבוקר בהיר של יום אחד,
מתעורר לו עלה קטן של עץ.
יודע שהיום הוא יום מיוחד,
מתמתח בחן, מאושר עד אין קץ.

מתעופף אל אימו בענף אחר,
מעניק לה נשיקה רטובה של טל,
"אמא אמא - קומי מהר!
איך אפשר עוד לישון בכלל?"

ולקראת ערב, בשעת דימדומים,
כולו מלא עונג, לבוש לתפארת.
מבריק בבגדיו הירוקים החדשים -
הוא מוכן לקראת יום ההולדת.

הוא הרים מבט אל השמיים השחורים..
ואז ראה - כדור אש מתלהט,
ואז שמע - רעם אדיר שבאדירים,
ואז הוא הרגיש... את ריח המוות המשתלט..

פתאום, על הבגד הירוק, החדש!
בלי כל אזהרה מוקדמת,
ניתז כתם אדום, מכוער ממש!
"אמא, הם הרסו לי את יום ההולדת!"

והאם עונה בלחש, בעיניים דומעות:
"בני, מהכתם שלך לא ישאר אף סימן,
מחר אתה כבר לא תיזכור-
כי הגשם ישטוף וימחוק.
אך לאם שלא תיראה עוד את בנה הקטן,
הגיהנום שבפנים ימשיך עוד לבעור,
והכתם ישאר טבוע עמוק..."