שפתיים מדממות / ארמון להמון |
מוקף גדרות של פרחים,
שחורים,
בנינו אותו במו ידינו השבירות
כמו נייר זכוכית
המים הגיחו, פעלו בחשאי
מחתרת נבנתה
מעל,
אזכרה אחרונה
לחומה שנשארה
בין צללים של תקווה ותשוקה.
עת, אביט למרחק
אבהה במה שנותר
מן מבט ריקני של השקעה.
ארמון של חול.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|