'אנחנו בני חלוף', אומרת האם שרגלי ביתה נכרתו,
ונשאר כאן, כדי לקשט את הנוף, כדי שהם לא ישקטו.
רק בני חלוף, כלי משחק של השם,
לא אדם, שכואב, מאבד ונושם,
ולא נשאל שאלות,
נשתוק ולא נצעק,
כי זה, הכל, בא והולך,
אנחנו רק כלי המשחק.

כי יש משהו גדול שם למעלה,
שקובע איך הכל מתנהל,
ואנחנו רק נמשיך בדרכינו,
לא נפנה ולא נסתכל.
עד יום מותיינו לא נפקח את עינינו,
לא נצעק את מה שמכביד על הלב,
רק נמשיך לעמוד על רגלינו,
גם אם זה קשה וכואב.

ואתה, אל תנסה לשנות,
במה אתה שונה שתצליח?
כולם כבר ניסו, כולם כבר חלמו,
מי אתה, שאחרת תוכיח?