הכל יפתר כשאני אתאהב. אז אני חייבת, אני חייבת. להתאהב. לא,
אתה לא מבין, אתה לא מבין, תקשיב לי עד הסוף ואז תגיד לי מה
אתה חושב. באמת, ממך לא ציפיתי, שתנתח לפני שתשמע את הכל. אתה
טועה, לא! אני לא אומרת שאתה טועה בקשר לזה שכולם רוצים להתאהב
וחושבים שזה יפתור את כל הצרות שלהם, ושהאהבה היא צורך אנושי
בסיסי, אלא אתה טועה בזה שזו לא הסיבה שבגללה אני רוצה להתאהב.
טוב, אולי רק קצת. אתה מבין, זה הרבה יותר מזה אצלי, תראה אני
כותבת. אני כותבת סיפורים. סופרת? לא! טוב, אולי יש אנשים
שיקראו לזה כך, אבל אני לא רואה את עצמי ככזאת. בוודאי שהייתי
רוצה, אני פשוט לא מצליחה לראות את זה, זה הכל. למה אני פה?
כן, אני יודעת שלא תוכל לסדר לי את החיים, אני לא מטומטמת, אני
יודעת שזה הכל בידיים שלי. כן, אני יודעת שאתה לא יכול לעזור
לי אלא רק לכוון, אני יודעת. אוי, אלוהים! אתה לא נותן לי
לסיים לדבר! טוב תקשיב לי פעם אחת מהתחלה ועד הסוף. אז אני
כותבת, כן, בעיקר סיפורים קצרים, ושלחתי את אחד הסיפורים שלי
להוצאת ספרים. זה החלום שלי, כן, זה החלום שלי להוציא ספר, והם
אהבו אותו, אלוהים, הם ממש אהבו אותו! והם רצו לראות עוד
סיפורים שלי, וכאן הבעיה, השאר הם על אהבה, ואהבה לא הולכת
היום... הם אומרים, פשוט לא מוכרת, ובסך הכל הם עסק כן, הם
צריכים למכור, כן? אז זהו, זאת הבעיה. לא! להפך! אני צריכה
להתאהב כדי לא לכתוב על אהבה, הייתי מאוהבת רק פעם אחת, ובאותה
תקופה כתבתי את הסיפור האחד והיחיד שלי שאיננו על אהבה. לנסות?
לא אני לא יכולה לנסות לא לכתוב על אהבה זה לא הולך ככה,
באומנות. איך אתה יכול לעזור לי? אני לא יודעת, תגיד לי למה
אני לא מוצאת אהבה, מה לא בסדר בי? מה זאת אומרת שזה לא בטוח
משהו בי, נסיבות אתה אומר, סבלנות! על תדבר איתי על סבלנות כי
אני סבלנית כבר שלושים שנה, טוב, לפחות עשרים וחמש, תראה
אדוני! אני באתי לפה כדי שתעזור לי למצוא פתרון, אני לא
מתכוונת להחמיץ את ההזדמנות היחידה שלי להוציא ספר בגלל שאיזה
שמוק שם למעלה מסרב לשלוח לי אהבה. מה זאת אומרת הפגישה
הסתיימה? יש לך עוד מטופלים?! אבל עוד לא עזרת לי! אתה
פסיכולוג מחורבן, אתה יודע! לא, לא חשבתי אתה אלוהים... רק
חשבתי שתוכל לעזור. טוב אולי לא הייתי צריכה לבוא לכאן, "זה
בסדר, גברת, באת למקום הנכון, דוקטור שטרוך יקבל אותך כעת"
אמרה האחות וכרכה את זרועה סביב כתפה של האישה הזועפת והוליכה
אותה במורד המסדרון, לחדרו של דוקטור שטרוך, היא פתחה את הדלת
באיטיות, הושיבה את האישה על הספה, ולחשה באוזנו של דוקטור
שטרוך "כבר חצי שעה שהיא יושבת בחדר ההמתנה ומדברת לעצמה, כן,
אישה מסכנה, כל האמנים הללו... משוגעים לגמרי.