אני רואה אותך ילדה
עינייך מאמינות - עד לנקודה
בה הופיעו אל מולן
מראות אחרים,  וחרדה.
                                                     
שמייך אפורים... מכסים על התכל
לילדה בלי שמש... קשה לגדול
גם הקסם שהאיר אותך שנים מספר
- הותירך לבדך. בכל מקום את בניכר.

ומה שלא היה לך - את היית לאחרים
מהיכן היו בך הכוחות האצורים?
הנתינה היתה בתוכך כשליחות
ולעצמך לא השארת. נותרה הריקנות

לשפוט אותך - גם הבורא לא יעז
לא בכל יום רואה הוא  אדם עשוי מפז
כה שביר ודקיק - מלא אור יקרות...
לך פתוחים השערים, רקיעים ומאורות

ובתוכי אני יודעת, שגם שם - כדרכך
בשליחות אלוהית את מפזרת אהבתך
וכמו לילדך שלך, את אומרת לכולם
לשים בחלומות, לנצח, מבטחם...

אני כמוך - בכל ישותי, אם לילדיי
ובכל יום לא בטוחה האם עשיתי די.
אך מאז שהלכת, נולד בי ניצוץ זחוח
רגוע ומחוייך,
אני יודעת שעוד מישהו משגיח,
על הילדים שלי, שלך.







( 17.2.2000  
   כבר שנה. )