בתקווה שלא תהיה מלחמה
מעביר את הזמן בחכוך דעתי
ופחד מודחק במאוד והרבה
כשהוא צף ועולה הוא מבעבע

זורם בורידים ומדגדג רקותי
מתבונן סביב בשלדי ידידי

אגזוזים אופפים שולחנות בית- קפה
צחוק הסובאים מהדהד בין קירות
חורבות אזובות של מרכז העיר
גיבורים ממריאים בקצב מהיר

נוסקים אל הים ברפרוף מזהיר
כנפי מלאכים מקשטות את גבם
מתנפצים בין עיניים השטות בשמיים
העיניים כבות וכך גם זכרם

מפרפרים ברפש, מנקרים את נוצות כנפיהם
מאוננים אל הקרקע וחיוך על פניהם

עננים ממטירים דם על מיטב יקיריכם
בבריכה של זרע ודם נעלמו לעולם