|
בתקווה שלא תהיה מלחמה
מעביר את הזמן בחכוך דעתי
ופחד מודחק במאוד והרבה
כשהוא צף ועולה הוא מבעבע
זורם בורידים ומדגדג רקותי
מתבונן סביב בשלדי ידידי
אגזוזים אופפים שולחנות בית- קפה
צחוק הסובאים מהדהד בין קירות
חורבות אזובות של מרכז העיר
גיבורים ממריאים בקצב מהיר
נוסקים אל הים ברפרוף מזהיר
כנפי מלאכים מקשטות את גבם
מתנפצים בין עיניים השטות בשמיים
העיניים כבות וכך גם זכרם
מפרפרים ברפש, מנקרים את נוצות כנפיהם
מאוננים אל הקרקע וחיוך על פניהם
עננים ממטירים דם על מיטב יקיריכם
בבריכה של זרע ודם נעלמו לעולם
|
|
|
לאן בדיוק אני
חייבת לצאת?
למה, אני חייבת
להם משהו?
שירה, בדיוק
לפני שביטלו לה
את החוזה עם
סוכנות הדוגמנות
של ספיבק |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.