אושוויץ זו מילה עם כ"כ הרבה משמעות,
אך בראש ובראשונה זו עיר של תמימות.
האנשים שחיו שם לא הבינו את המנגנון האדיר,
ואנחנו הולכים פה בעקבותיהם, אפילו לא מנסים להסביר.
כל אחד ואחד מנסה לחפש את האושוויץ שלו,
כולם רוצים לקשור תמונות ומושגים שיסבירו את צילו.

בשבילי אושוויץ זה נעליים שנשארו יתומות,
הצריפים והחפצים, שרידי מלחמות.
אושוויץ זה גם הילד הקטן שמת רעב בזרועות אימו,
וזה גם הזקן הערירי שנותר לבד במיטתו.
אושוויץ זה קהל של אנשים, המון רב
שכל פרט בתוכו הרגיש לבדו, ועולמו חרב.