הלוחמת שוכנת בתוכי.
כל חיי אוחזת היא בחרב כסופה,
נחושה לצאת ולהוכיח את עצמה.
אילו היה תלוי בה,
מיד הייתה מתפרצת,
מפקידה בידי את החרב המושחזת,
ואומרת: "הכי!"
אך רב המגית, גם היא שם.
כל חיי ממתיקה עמי דברי סוד.
'אל תניחי ללוחמת את מבוקשה,
אין הדבר נכון', היא מצווה,
מרחיקה ממני כל להב או חוד.
תשוקה בי מפעמת, למלא את רצונה של הלוחמת.
הבי את החרב!
נפשי אליה כמהה,
כולי דרוכה,
מערכת שריריי מופעלת-
אך רב המגית לעולם לא מתעצלת.
'רסני עצמך, אין בכך תועלת', היא תלחש,
ותקבל את המבוקש.
יום אחד, לוחמת שלי,
חרבך תמצא דרכה לידי.
אך כל עוד קסמה של המגית יעלה על כוחך,
הנך, אבוי, רק השניה במעלתך.