לא רחוק מהסביח של עובד בגבעתיים, ישנו דוכן פלאפל. הסיסמא שלו
היא: "יש אנשים שקונים פלאפל, ויש פלאפל שקונה אנשים..."
סיסמא לא רעה בשביל קופירייטר שעומד ומוכר פלאפל למחייתו.
ובכן, הרשו לי לגלות לכם משהו: יש פלאפל שקונה אנשים.

זה היה בשנת 93'. זו השנה שחטפו את אבא שלי לסיציליה. הוא עבד
במוסד באותה תקופה, ויום אחד נתפס. הוא נחטף במכונית גדולה
כזו, עם חלונות כהים והובל כשעיניו קשורות לחדר חקירות.
בחדר החקירות עינו אותו בצורה קשה, והוא סיפר שאפילו נתנו לו
לאכול פלאפל שטוגן בשמן ברקס. לאחר שלא שיתף פעולה עם חוקריו,
הוחלט להעביר אותו למאפיה הסיציליאנית להמשך טיפול.
ושם הוא נתקל בו.
אתם לא תאמינו אבל כדור פלאפל ענק מנהל את כל המאפיה.
הוא חשב שהוא הוזה, מכל המכות שקיבל על הראש בחדר החקירות, אך
הוא לא חלם.
כדור הפלאפל קנה אותו בסכום נכבד, והפך אותו לעבד שלו.
ימים שלמים אבא שלי הוחזק כבן ערובה בביתו של הפלאפל, ועשה כל
מה שהפלאפל הענק דרש ממנו.
רק שלוש שנים אח"כ, בסוף 96', הוא שוחרר מעבדות על ידי כוחות
הסביח העיראקיים.
לאחר המקרה אבא פרש מהמוסד והשתדל לחזור לחייו הרגילים, ואני
חזרתי למוסד לחולי נפש, בו אני מטופל.