אחרי חודשים של אי רצון לשבת וליצור משהו...צץ בי הדחף לחזור לשולחן
העבודה...אני מודה הברק בעיניים יורד לפעמים וצריך משהו שיחזיר אותו.
את הברק שלי אני חב ללהקה הזאת לפלויד הורוד...

לפני מספר חודשים בחופשה, באזור לא ידוע שמעתי את השיר...
זה היה אזור הומה אדם שלא הכיר ולא ידע את אותם אנשים ורודים שדברו על דברים
כל כך שחורים לפעמים...
את אותם יוצרים גדולים שהיו אנשים קטנים...

איתי ארבע על ארבע.


הערה:
הכתב שאתם רואים ולא מבינים כל כך עקב חוסר רצון לערוך את   התמונה הוא של
השיר Comfortably Numb