במקרה פגשתי את יהודה מהקורס שלך במכולת השכונתית של בן יהודה
פינת שלום עליכם. הוא בחן אותי בשקיקה, עקב אחרי משוטטת בין
המדפים שולחת זרועות תמנון לכל עבר, מעמיסה על העגלה מכל טוב
.
ידעתי שאני מכירה אותו אבל לא ממש הצלחתי לשים את האצבע על
מיקומו המדויק בפיתולי חיי. הוא היה יכול כל אחד,  בחור
מהקריות שלמד איתי בילדות, סטודנט מהחוג לספרות,  או איזה סטוץ
שהיה לי (יש כמה שכבר הספקתי לשכוח).
בשלב כלשהו כשנפגשנו שוב בתור העורפי בסמוך לקופה ארז אומץ
ופנה אליי בדברים " לא קוראים לך נירה במקרה? "
הבטתי אליו בחשש " כן, אנחנו מכירים? "  מצד אחד הסתקרנתי כי
בכוחות עצמי בחיים לא אצליח להיזכר, מצד שני אם הוא נשכח ממני
סביר להניח שלא ממש טרחתי לאכסן אותו כדבר שיש טעם לזכרו.
הוא הוציא את  ידו מתוך כיס המעיל  ושלחה  ללחיצה "יהודה, חבר
של ספי, את זוכרת את קורס בקרי האיכות מב"הד חיל הים? "
ספי ?
הא, כן   ספי
הצליל הזה הדהד במוחי כמו פטישים. כמו הבום העמום של אלה כשהיא
פוגשת בפעם הראשונה את הכדור. משהו נסדק שם בתוך השריר האטום
הזה.  ספי... ריח של גלים מלוחים מתנפצים אל חוף אפרפר,
הרגליים דורכות על מיליוני צדפים שהים הקיא מתוכו והם נאספים
על ידי בשלל צבעיהם ללא הבחנה, סלעים נערמים אחד על השני כמו
מגדל ואני יושבת על הקצה הכי למעלה משקיפה אל שמיים בהירים,
מקבלת הסברים מפורטים על כל תנועת הכוכבים, מחבקת  בזרועותיי
מותן צרה, משפריצה מתוכי נתזי תשוקה, מגלגלת עיניים בהנאה
שאינה יודעת גבולות ומשתוקקת אל הנצח .

" שלום לך יהודה מחיל הים  "
אני  מחייכת לעברו חיוך רחב, עיניי בורקות כי השאלה הבאה שיש
לי אליו כבר מתנגנת בקנה הנשימה כמו  יצירה של ויולדי.  
" מה מעשייך בימים טרופים אלו? אתה בכלל עוד בקשר עם ספי שלי?
.
ספי שלי.
הוא תמיד יישאר היוסף שלי.
שלימד אותי להתאהב במילים. לפרוץ כל מחסום בביטויי אהבה. לא
להתבייש להיות נועזת, לא להניח כל חוצץ ביני לבין המילים
שמקשרות אותי אל התשוקה הפנימית של הגוף, של הלב.  
הרגשתי פתאום שהכי חשוב לי בעולם זה לדעת מה עלה בגורלו או
לפחות לספק לעצמי תירוץ לבטא את השם שלו, כל צליל בנפרד ולאט
ס-פ-י .



יהודה חייך לעברי חזרה ופניו הצעירות כפי שעלו מניבכי זיכרוני
נראו לפתע מוכרות היטב.
"אני גר בעיר הגדולה כבר שלוש שנים, עובד לומד, את יודעת כמו
כולם, לגבי ספי האמת שאנחנו לא בקשר טוב, פעם אחרונה דיברנו
לפני כחצי שנה והוא בדיוק עבר לגור עם חברה שלו במושב ליד
מכמורת, נראה לי בית ינאי, אבל אני לא זוכר במדויק "
פניי התכרכמו. המילה "חברה שלו" פשוט הרגה לי את השמחה. אייך
שהוא ציפיתי לשמוע שהוא עדיין בבדידותו מחכה למישהי המופלאה
שתגיע, כנראה אני.

אחר כך צעדתי בבן יהודה לכיוון פרישמן . הרגליים שלי היו כבדות
והזיכרונות מילאו אותי. פניתי שמאלה  לטיילת, חיפשתי ספסל
והתיישבתי לבכות. ידעתי שזה מגוחך, אפילו די עלוב ואפילו יותר
גרוע, מטופש לחלוטין,  אבל מי יכול לשלוט  בעבר כשהוא מחליט
להזכיר לך את כל הדברים שהייתי מעדיף להשאיר מודחקים עמוק
באיזו מגרה נידחת בניבכי הנשמה.  
נזכרתי בפגישה מקרית שלנו שנתיים אחרי הפרידה במועדון חיפאי.
ישבת על המדרגות צנום וגבוהה. משקפיך הגדולים נחו על אפך הנשרי
כמו אוניית מסע. זיהיתי אותך ממרחק, לא היססתי אפילו לשנייה
וקפצתי אל בין זרועותיך שקיבלו אותי בברכה ובאהבה שכל כך
התגעגעתי אליה.
אחרי פחות מדקה של חיבוק חזק אתה אומר לי שלראות אותי כאן זה
כמו קסם. שהאהבה שלך אלי שמורה לתמיד ושאתה מצטער כל כך שלא
שכבנו. שאין לך את הזיכרון המתוק של גוף לבן נח בנעם על גופך
הגמלוני. שאתה לא יכול לומר לעצמך שמשהו מושלם היה כל כך קרוב
אליך או אפילו חלק ממך גם אם זו רק חוויה חד פעמית.  
התחלתי לבכות כמו ילדה קטנה. הדמעות נשפכו בטיפות ענקיות מתוך
ארבעה בקבוקי הגולדסטאר ושני שוטים של ויסקי על חולצה הסגולה
שלי. הייתי מוכנה ללכת אתך עכשיו. בלי לחשוב . לקלף ממך את
הבגדים לנעוץ כהרגלי ברגליים המצחיקות שלך שתמיד נראו לי לא
יציבות מספיק על הקרקע. הידיים הארוכות שנסחבו לצדי גופך כמעט
תלושות וכבדות , להישכב לידך ולגעת בכל סנטימטר של בשר.
לפזר נשיקות קטנטנות לאורך עד הבוהן הניצבת כתורן על פני כל
שאר אחיותיה.

אחר כך שחררת את האחיזה. נישקת לי את הלחי שהייתה סמוקה
מאלכוהול והתרגשות
" אפילו הדמעות שלך מתוקות "
אמרת וגומת חן מתוקה נפערה במרכז הסנטר המעוקל. שלחתי את
האצבע המורה ונגעתי שם, בשקע של הגומה, משהו צמרר אותי, היה
במגע התמים הזה אינטימיות מופלאה, החיוך שלך נמס בתוכי כשהוספת

 " אל תשכחי אותי, אה גי'נגי'ת?  "  
באותו הלילה אחרי שחזרתי בסביבות ארבע לפנות בוקר מלאה בך
הקשבתי לדיסק של הייזל אוקונור " BREAKING GLASS,  הזמן מתאחר,
אני תוהה האם תישאר כעת, או שמע תהיה מנומס ותיפרד לשלום....
(תרגום חופשי) המתנה הראשונה שהענקת לי וששוכבת בקופסא כחולה
לצד עשרות מכתבי האהבה, הראשונים והאחרונים שקיבלתי בחיי.

קמתי מהספסל וצעדתי מול הרוח,  שטפתי את הפנים בברזיה קרובה,
קניתי שוקולד לפנק לי את הגרון.  אני יודעת שרק אם  אחשוב
לשנייה בהגיון ובלי הררים של דרמה הרי לא הייתי מחליפה את
האהוב שלי. זה שבאצבע עדינה מניח את השערות הסוררות אל מאחורי
האוזן, זה שנושא עבורי לפידים של אש בלילות בהם אין אני רואה
דבר מלבד שדים ורוחות
אפילו לא בך יוסף שלי.