מחשבה אחת שפויה ביממה
רק פעם אחת ודי,

להתמודד....
ממה בעצם לברוח ואיפה צריך להשאר,
מבט חפוז למראה,
השתקפות של פחד,
ואני מקיא את הרע שבי ישר על האסלה...

היום נפתחו לי העיניים בפעם הראשונה,
לקחתי אוויר...

הריאות שלי שהיו ספוגות ברעל החיים,
בתמציות של הרס עצמי ובדידות -
ובתוספת של רחמים עצמים עד בלי די,
ממש מרק שלם של אכזבה, בפעם הראשונה מזה עשור,
נשמו סוף סוף נשימה אמיתית,
נשימה של תקווה ומחשבה טובה,
נשימה של הבנה, חום ואהבה...

הכעס שבי מעכל אותי אט אט....

שחררתי לחצים במידה מספקת בשביל להיוולד מחדש,
ממש כמו צירי לידה של אכזבה,
האמת יוצאת לאוויר העולם...

רק פעם אחת ודי,
אמת....

מילה שכבר מזמן שכחתי מה משמעותה,
שיקרתי ופגעתי, רמסתי וחמסתי...
את היקר לי מכל איבדתי,
הגעתי לשפל של עצמי,
ונחבאתי מאחורי חומת מגן תלולה,
שהתחילה מלבנה אחת של שקר,
ומלבנה אחת של פחד....

רק פעם אחת ודי,
השתקמות...

הוא ישב לו בפה פעור והקשיב,
לא אמרתי דבר חוץ מאמת
רק עכשיו שמתי לב שיש לו את אותו צבע עיניים כמו לאבא...
אחי...
הוא פוחד כמוני להתמודד,
ורק היום אני מבין למה...

רק פעם אחת ודי,
לבקש סליחה כנה,

אז זה מגיע לך אביב, אני מצטער, ולך אני סולח
כי את מה שיש לך בפנים אתה צריך להוציא באמת ואמת,

רק פעם אחת ודי,
לבקש סליחה...

לחיות חיים ללא סלידה ובלי חרטה,
להתהלך בביטחון בגאווה ומחשבה טובה,
כי כאמור לשקר אין רגליים,
אבל לי יש,
ונמאס לי לברוח כבר לעולמות דמיוניים
עייפתי,

אז באמת ובאמת אביב,
סליחה....

ולכל אותם אנשים דימיוניים, ולכל אותם שדונים רעים
ניצחתי,
צאו לי מהחיים!!!

כי את הבית-קולנוע הפרטי שלי בראש סגרתי,
אין יותר סרטים, ואין יותר פחדים...