כשאין לי מוזה אני יושבת ובוהה.
האוויר נע מול הצללית. חלקיקים קטנים של אור ואבק זורמים
בצוותא.

כשאין לי מוזה אני מציירת.
מקשטת יומנים עם טושים ועטים. הצבעים מתערבבים, קרים עם חמים.

כשאין לי מוזה אני פותרת בעיות.
המחשבות מתרוצצות לכל הכיוונים. הפתרונות לרוב נותרים נשגבים.

כשאין לי מוזה אני שומעת גלגל"צ.
שירים ישנים מתנגנים ברקע. מחדירים הרהורים, אשליות.

כשאין לי מוזה אני זורקת משפטים.
קווים אופקיים חורצים את גורלם. כה פעוט היה מראשיתו.

כשאין לי מוזה אני מפרנסת את חברות הטלפון.
צלילים מופשטים זורמים בחוטים, מקשרים בין שני עולמות נפרדים.

כשאין לי מוזה אני מקשיבה.
משפטים דרוכים נורים לכיווני. מלווים בסימני פיסוק נדהמים.

כשאין לי מוזה אני כותבת מכתבים.
מילים סתמיות מושלכות אל הדף. עניינים שוליים מועלים על הכתב.

כשאין לי מוזה אני בוכה.
משחררת כאבים, מעצימה אחרים. הדמעות זולגות על הכר התמים.
מרטיבות לחיים חיוורות בדרכן אל שפתיים יבשות.

כשאין לי מוזה אני צופה בסרטים מצויירים.
הדמויות מרצדות מול העיניים. נקודות אור שבריריות בוהקות בזוהר
משונה.

כשאין לי מוזה הדמיון עושה את שלו.
מפליג בשבעת הימים על ספינה רדופת רפאים. נלחם בפיראטים
מזוקנים.

כשאין לי מוזה...