ברב סייד / פנטום |
אתה הפנטום שרודף אותי
צף ועלה בי, ואז שב למסתורך
עמוק בנבכי חולשתי
נותרת חלול, אתה מסכה
שם שאיבד את גשמיותו את האמת שלו,
והפך לאלוהים, לחלום בלהות, לכיסא ייסורי.
אבל אתה, מה אתה אשם, מי אתה בכלל?
לא מישהו שהכרתי, אולי כן,
אך זה כבר נשכח לו מזמן במקומו בא זכרון העינוי,
שהוא תחושה, שהוא מרגש ומסעיר,
ולאט לאט בידיי אני מתה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|