יש לי בחילה,
חיל רגלים דרוך לוחם במחסומים
מנסה לפלוש לשטח אוייב
אמיצים הם, רועמים, חסרי יאוש, לא נחים לרגע
והכל אצלי בבטן.
מי ישמע לפקודת ילדה לא יציבה, מבולבלת?
זה כבר זמן רב הם נמצאים שם, לא נותנים לישון, לא ישנים.
לוחמים ללא חת, דבר לא יעמוד בפני אלה, צי חזק ומכושל, לא יודע
כשלון פשרו.
ואני, מה לי בקשתי? רפיון? נחת? שלווה?
מדוע זה רודפים אותי?
שוכבת במיטה, מתערטלת, נעה הנה והנה, בטן, גב, על הצד, יד
למטה, למעלה, כרית-לא-כרית, משנה תנוחות, פותחת עיניים, עוצמת,
דבר לא.
ואני, כבר כל כך רוצה לישון, אני רעבה ולא מוצאת משבוע, כה
משתוקקת למנוח
זוכרת אני ימים רחוקים בהם מטרד לא חלף בראשי,
תמו אלו והלכו, ועכשיו אי נוחות.
שקט, לו אני מייחלת לילה ולילה, אך הוא בשלו,
עסוק, לוח זמנים צפוף ולא קבעתי פגישה מראש,
מאוד פופולארי, השקט הזה, לתפוס אותו כמעט בלתי אפשרי.
מי ימצא מרפא למחלואי? למי התשובה?