משירים וכאב כבר מאס לבבי,
כמו גוזל שמאס מהקן
כבר שורות על שורות נכתבות, נמחקות
וחוזרות בלי סיבה להנהן
צער היא כל שנפשי מרגישה,
כשעולה פרצופך בראשי
חודשים שעברו במהירות לא קדושה,
רק חיזקו מן שטן בתוכי.
כשליבי קופא קרח, נתלשת נפשי
וחוזרת בלי חלק חשוב
אותו חלק שבי שביקש התייסרות,
שבוכה ורוצה שנשוב.
אך יחדיו לא נצעד כי השביל נהייה צר,
ואחשוב על עצמי לפנייך
כי חיי הם שלי, לא שלנו יותר,
נגבי הדמעות מעינייך.
הזמן עוד יגיע שבו תמצאי
אהבה נטולה כל כאב.
אך זמנך הוא שלך וזמני הוא שלי,
אין תיאום בין חתול לזאב
ואל תחשבי שלא התאמצתי
למצוא בשבילינו שלום
אך אין כל פנתיאון של אלים
או שדים העונים לתפילות במרום
ואולי אלוהי אבותייך הצליח
לתלוש מעמו עוד נביא
כי אני, זה ידוע, לעולם לא אצליח
סיפוק לביתך להביא.
אחזור אל היער, חזרי אל ביתך,
ונסי להדמים כל כאב
כי זמני הוא שלי. כן! זמני הוא שלי!
אין תיאום בין חתול לזאב...