אני משותקת, חסרת מילים למחשבה על מה שאמרת לי אתמול. היה כאן
איזה שהוא קסם, שבהתחלה לא ראיתי אבל בסופו של דבר כישף גם
אותי. מההתחלה עם החיוך החמוד שלך, ואני לרגע לא הסתכלתי לך
בעיניים. זה משהו שאני לא עושה. לקחתי את ה"להתקשר או לא
להתקשר" מאוד בספונטניות ובקלות. יום אחרי התחלת לשלוח לי את
ההודעות המתוקות שלמען האמת מעולם לא קיבלתי, מאף אחד, ויותר
מזה בימים האחרונים כל הודעה שהתקבלה, קיוויתי שתהיה ממך.  מאז
ומתמיד היו לי סטוצים, קטעים. קשר אחד של חודש. אין לי מושג מה
היא רומנטיקה... הנשיקה הראשונה שלי הייתה עם מישהו באיזו
מסיבה בהרצליה, והפעם הראשונה שלי הייתה עם הידיד הכי טוב שלי.
הדברים שאמרת, כתבת, הקסימו אותי. זה לא שהתאהבתי, אנחנו
מכירים בסה"כ שבוע. אבל התאהבתי באפשרות. הכרתי אדם מקסים,
שנון, מצחיק ומתוק. שלאחר שנתיים היה הראשון שבאמת ובתמים
הצלחתי לדמיין את עצמי איתו. ויותר מזה, באיזהשהיא נקודה,
הצלחת לתת לזה הרגשה של משהו אמיתי. אבל זה נהרס. אמרת לי שאתה
אמיתי... רציתי לשאול מה האמת שלך אבל שתקתי. ובסופו של דבר
האמנתי לך, בלי שאלות מיותרות. עכשיו אני משלמת את המחיר. אני
מעריכה את זה שסיפרת לי את זה לפני שנפגשנו, אבל אני מאוכזבת
מכל יום שהסתרת את זה ממני. נכון, אם היית אומר לי את זה
בהתחלה הייתי נבהלת, אבל חשבתי על זה רבות, והגעתי למסקנה
שהתקשרתי מסיבה אחת באותו יום. כי כשדיברת איתי בפעם השנייה
כשישבת עם חברים שלך, הסתכלת לי בעיניים. והיו לך עיניים של
מישהו שהוא מנטלית בוגר, אבל לא איבד את הילד שבו, ואת הדרך
לארץ לעולם לא. ולשם רציתי לברוח איתך כששלחתי לך אז את
ההודעה. כבר 3 וחצי בלילה ואני לא נרדמת, עברו 4 שעות מאז
סיפרת לי. ואני מרגישה כמו ילדה בת 14 שעבדו עליה באינטרנט.
היה בינינו קסם כזה מתוק...  ואני נשבעת לך ביקר לי שאם לא היו
את הנסיבות המצערות של העולם הנורמטיבי הזה, הם הם לא היו
קיימות... היה יכול להיות בינינו משהו באמת באמת מיוחד. אני לא
תמימה ובטח לא מטומטמת. אבל גילי... אני אין מה לעשות, עדיין
ילדה. זה לא 5-7 שנים הבדל... זה פאקינג 14. זה כבר מעבר לכל
גבול של שפיות. חבל... באמת שנראה לי שהיה יכול להיות לנו טוב
ביחד... אבל אתה עברת דברים בחיים שאני אפילו לא מדמיינת לעבור
כרגע. אתה מנהל בר-מסעדה, אני תלמידת בית-ספר... אני בחורה עם
ראש פתוח וזורם, ושמה זין על מה שאומרים... אבל בחורה שעוד לא
סגרה 18, וגבר בן 31... זה... זה טירוף. שאלת אתמול בשיחה
הכואבת ולא עניתי. וכן, היו לי דמעות בעיניים. כי בדיוק כמו
שאמרתי לך באותו הצהריים שאתה גורם לי לפתח ציפיות למשו שקרוב
לודאי יפגע בי אח"כ, שאני עוד אסתבך איתך. והנה זה פגע... וכבר
שנה שלמה שאף אחד לא הזיז לי קצה עצב של רגש. אתה... עם
המתיקות שלך המסת את כל החומות שלי שעמדו יפה מאוד עד היום,
אחת אחרי השנייה. עכשיו פשוט הוספת לי עוד חומה. הסתכלתי על
יום שלישי, על מחר כאל יום קסום שאפילו יכול להיות בלתי
נשכח... אבל לא בוכים על חלב שנשפך. קודם בא ההלם, אח"כ
האכזבה. ואתה צריך גם להבין שגם אם הגעתי לנקודה שאני כן סומכת
עליך, האמון בינינו עכשיו שבור... מבחינתי אתה גם יכול להיות
נשוי פלוס שני ילדים מהממים ואני לא אדע. החיים שלי רק
התחילו... אתה כבר יושב טוב, יודע מה אתה רוצה... עם חיים
מסודרים. אנחנו בתחנות אחרות ושונות נורא בחיים שלנו, וזה הופך
את זה לבלתי אפשרי. אני לא נוטרת טינה, אני מבטיחה לך, באמת
מהלב. אתה בטח עוד שבועיים גם ככה תשכח ממני, כך שזה לא
משנה... אולי עדיף להתנחם בזה שמזל שלא שקענו עמוק מדי בשביל
לעצור. נראה לי שזהו. אני מצטערת אם אני איכשהוא פגעתי או
העלבתי אותך בדברים שלי. הייתי חייבת לשפןך את מה שיש לי לומר.
אני מניחה שזאת מעין פרידה... אבל אנחנו עוד ניפגש בחוף, אני
בטוחה. ואולי אפילו נשב עם שוט של בייליז על שפת הים...