עוד גל נשבר על מזח/
ציפור תועה אבדה לנצח/
השמש מבושה נשרפת/
תהילת צהריים חלפה/
והיא כולה כלימה

חמה מתאבדת באופק/
לאור היום נדם הדופק/
חרחר, השתנק/
התחנן על נשמת אפו/
אך ידע היטב- הערב כבר פה

חמה נכבשה שוב בידי בין הערביים/
מלאת זעף וחימה /
אט מאבדת מחומה

וים כחול בשקיקה אותה בולע/
את כל סודותיה הוא יודע/
לנבכי איבריה הרפים/
חודרים מימיו התובעניים

והיא מתייסרת/
נאנקת
בכל ערב מחדש/
כבתולה שבירה

בעוד אתם האדישים/
לא מתרגשים/
כלאחר יד מפטירים: "שגרה".