|
עוד גל נשבר על מזח/
ציפור תועה אבדה לנצח/
השמש מבושה נשרפת/
תהילת צהריים חלפה/
והיא כולה כלימה
חמה מתאבדת באופק/
לאור היום נדם הדופק/
חרחר, השתנק/
התחנן על נשמת אפו/
אך ידע היטב- הערב כבר פה
חמה נכבשה שוב בידי בין הערביים/
מלאת זעף וחימה /
אט מאבדת מחומה
וים כחול בשקיקה אותה בולע/
את כל סודותיה הוא יודע/
לנבכי איבריה הרפים/
חודרים מימיו התובעניים
והיא מתייסרת/
נאנקת
בכל ערב מחדש/
כבתולה שבירה
בעוד אתם האדישים/
לא מתרגשים/
כלאחר יד מפטירים: "שגרה". |
|
|
"הנה מר פלפל,
רק הוא לא ידע,
לא..."
ובכן, בעידן
התמימות הנחתי
שהמשך כוונת
המשפט הוא "רק
הוא לא ידע שיש
לי כפית קסמים",
אבל בעצם גיליתי
באתר מחתרתי שרק
מר פלפל לא ידע
שמר תפוחי דופק
את פלפלת! חי
נפשי! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.