"שלום כתה א'", אמר המורה והמשיך:
"היום, ילדים, היום הראשון של הלימודים. כבר דורי דורות שבאחד
בספטמבר נפתחים שעריהם של מוסדות לימוד בכל רחבי העולם, דורות
על גבי דורות שולחים ההורים אתכם, הילדים, לבתי הספר בכדי
שתרכשו השכלה, תלמדו להבדיל בין טוב לרע ותהיו אנשים טובים
יותר.
אבל היום, ילדים, נלמד משהו אחר. היום, ילדים, נלמד את משמעות
המשפט 'אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהנה', היום תמותו, ילדים,
ירצחו אתכם בדם קר, ירו לכם בגב, יאנסו אתכם, לא יתנו לכם
לשתות, ירעיבו אתכם, יגרמו לכם לשתות את השתן של עצמכם, תראו
את הוריכם מתים, תהיו עדים לצרחות כאב וייסורי מוות, כי זה
השיעור הכי טוב שתקבלו, כי לא משנה מה יגידו לכם בבית הספר -
יש בעולם הזה כאלה שמסוגלים לכך. כן, זה נכון שגם הם הלכו לבית
ספר פעם... והיו ילדים כמוכם... אבל זה מה שהם למדו.
אתם אשמים כי נולדתם להוריכם. אתם אשמים, ילדים, כי כבר אין
אלוקים בשמיים שיצעק וירעיד את העולם ויוריד מבול... אתם אשמים
כי נולדתם לעם רקוב. עם שלמרות כמות האוכלוסיה התנהג לאורך כל
השנים כעדר כבשים, או יותר נכון שוורים. עם שבגופו עצר את
הנאצים והלך להשמיד את עצמו במחנות סיביר. עם שרצח פעמיים את
הצאר - נציג האלוהים עלי אדמות. עם ששונא את עצמו, עם שיכור,
עם של עבדים שתמיד הוקיע מתוכו כל זכר לטוב ולערכים אנושיים.
זה העם שנלחם כבר 150 שנה בקווקז (אצלנו בעיר - בבסלן) ועדיין
לא הבין שעמי קווקז לעולם לא יקבלו את מרותו.
ילדים שלי, קשה לי היום בתור מורה שלכם, בפקולטה לחינוך למדנו
על יאנוש קורצ'אק - גם הוא מחנך שהלך למות עם הילדים שלו.
הלוואי ובתור מבוגר הייתי יותר חכם והייתי יכול לומר לכם למה
אתם מתים. אין לי תשובה, ילדים שלי. אתם כל כך תמימים ויפים
ורק היום התחלתם כתה א' - הלוואי ויכולתי לסבול במקומכם - אבל
נראה שהזכות הזו שמורה רק לישו אבינו.
והדבר הגרוע ביותר, ילדים, הוא שהמוות שלכם יהיה לחינם, גרוע
מכך: המוות שלכם רק יביא לעוד מוות. ככה זה היה תמיד ברוסיה
מדינתנו. עכשיו הרעים שבשלטון, המושחתים והרודנים, ישתמשו
במוות שלכם בכדי לגרום עוד כאב, עוד מעצרים, עוד הגבלות על
חופש העיתונות והדעה החופשית. כל מתנגדי השלטון הנוכחי יוגדרו
כסוכני הטרור וכאחראים ישירים למוות שלכם בזמן שהרוצחים
האמיתיים יסתובבו חופשי.
מחר בבוקר, ילדים שלי, ילוו אתכם בדרככם האחרונה, יש הרבה
אנשים טובים בעולם הזה שיזילו דמעה, כי אני עדיין מאמין, ומבקש
גם מכם להאמין ברגע האחרון שלכם, שטבע האדם הוא טוב מיסודו -
אני יודע שזה קשה, אבל בבקשה תאמינו - אל תנצרו שנאה בלבבכם
הצעיר, אפילו לא על אלה עם הרובים, כי לא אמורים ילדים בכתה א'
לדעת מה היא שנאה... תסתכלו על העולם, ילדים שלי, ותנסו לזכור
אותו יפה ופורח, תסתכלו על השמש ונסו להרגיש את הקרניים החמות
בפעם האחרונה טרם תרדו למעמקי האדמה...
אני אוהב אתכם, ילדים שלי, וסליחה בשם כל המבוגרים ובשם
האלוקים שבשמיים... השתדלו לזכור את הסיפור על שלגייה ושבעת
הגמדים - השלגייה היפה ניעורה בסוף וגם אתם תתעוררו יום אחד
והעולם הזה יהיה יפה... אני מבטיח... ועכשיו שנו בשלום ילדים
יפים שלי, אני אשן לידכם ואשמור את שלוות שנתכם... היו שלום,
ילדים שלי...