רק רציתי שתדעי שאני זוכר לטובה
את התקופה שלנו יחד.
השעות במכונית
הגילויים, הלשונות והמילים
הלילה המאובטח
אני זוכר את הכל
לטובה.

איך שהתנשקנו לצלילי שיר ג'אז דביק כלשהו ובאמת שהתכוונתי
והשתיקות היו כולן מתוך כבוד
הבדיחות בתום לב.
היום כמובן, הייתי מתכוון ליותר
ואומר הרבה יותר
(אולי צוחק פחות)
אבל ההזדמנות, כמובן, כבר לא תחזור.
אני זוכר את הנסיעות
הפשרה בין שתי הערים הקטביות
אני זוכר את ההפתעה
את העצים שהסתירו שמיים כחולים
ושכחתי את השתיקות
אבל אני זוכר את השאר לטובה.
נהניתי איתך,
באמת.

אני מקווה שכשתפתחי תרמיל
מאחד העצים הגדולים שמתחתם פעם ישבנו
תגלי בו יותר מאבק
או עדויות אילמות לגלגלי השיניים שלנו
כמו הגשר שלך החורט על הלשון שלי,
אבל לא בדיוק.
לא בדיוק פרחים
ולא זכרון שומם
חרישת הנשימה

אני רוצה לחשוב שלא ניצלנו האחד את השני
כדי ללמוד איך להיות אנשים טובים יותר
או איך לשקר בפנים בצורה משכנעת.
אני מקווה שעשינו מה שרצינו
ושלא לימדנו את עצמנו משחקים חדשים
שיאים, חוקים, הגדרות, זמנים ועונשים.
את מבינה שזה היה רק עשרים דקות נסיעה מכאן
אל זרם הפאנק, הפרוגרסיב, המטאל והקלאסי וחזרה
כשהכל התערבל לעיסת שחר
בין עצים גבוהים
עם פרחים נופלים.
אני זוכר את כל אלה
לטובה.

נהניתי איתך.
באמת.