ילדי, יצירת המופת שלי.
בתוכי התהוות ברחמי התפתחת
ידיים, רגליים, פה, אף ואזניים,
גוף מתוק עוד מעט תינוק

עוברי, עדיין נטוע ברחמי מתפתח,
מתמתח, שולח רגל ובועט.
זה הקטן צופים לו גדולות
כבר מעכשיו בוחן הוא גבולות

תינוקי, לחיי הגחת עיניים פקחת
לבחון העולם, לראות את כולם.
מכורבל בזרועותי צמוד לשדי,
יונק במלוא המרץ אין לעצור הפרץ

תינוקי, עיניים כחולות, גדולות ותמימות,
בעיני מביטות חוקרות, שואלות:
מה מהות העולם?
מה רוצים כולם?
ואותי, האם אוהבת?
ו... איך עושה רכבת?

ילדי, טוהר ותמימות אהבה וחמימות.
שאלותיך אענה, משאלותיך אמלא,
יצירת הפאר שלי...