מהלכת בין אנשיי מחשבותיה
וכל אחד מואר בה
כמו היתה נורה
וכולם מראות
בתוך שאון המחשבות הנזקקות
יש שתיקת תדהמה אל מול פארה
כמו היתה קרמל בווניל חיוור
כמו היתה שמש בשדה כותנה.
"..אך פתאום את נוגעת כיד מבהיקה.
את פולחת כזכר נשכח.
הדממה שבלב, בין דפיקה לדפיקה,
הדממה הזאת היא שלך."
לך, את יודעת..
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|