פשוט אני / מאיידנק, ערימת האפר |
וזורקת אל קערת הענק המלאה
שום דבר לא קורה, ועוד יד ממקומה נעקרת
בכל כוחי אני משליכה לקערה, ומחכה
מתי תישרפנה?
מתי תהפוכנה לחלק בלתי נפרד
מערימות האפר הבלתי נגמרות
שבמקום הבלתי נתפס?
אך הידיים אינן נשרפות,
מסרבות הן.
ובמקום זאת,
נצמד אליהן החומר האפור
ואינו מרפה
וקורם עור וגידים
וידיים אין-ספור נופפות בחוזקה
וקמות, מתמתחות, ושרות
ויוצאות מן הבור
ואליי נשלחות
מתחברות לכתפיי,
ננעצות שם בכוח
ועתה, הן חלק בלתי נפרד
מגופי הבלתי נגמר
שבארצי התפוסה על ידי.
23.8.00 שעה 16:28
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|