תקחי את עצמך ותתחפפי מכאן.
אותך אני כבר לא רוצה לראות לעולם.
כי את מה שעשית לי אין סיכוי שאשכח.
מישהו למעלה כבר ייעשה את הדין איתך.

אז כן, את תמשיכי לישון טוב בליילה וחייך יחזרו לשגרה.
אבל את הרסת לי את הסיכוי היחיד שהיה לי להתקבל לעבודה טובה.
אז נכון, מה בעצם אכפת לך? הרי את עובדת וותיקה
וכמובן אני אהיה שיחת היום שלך עם חברותייך בעבודה.

אני לא סולחת, אבל גם לא כועסת.
אבל את האמת בלב אני צועקת.
כי זה לא הוגן! בטח אין סיכוי שאני אוכיח את עצמי תוך יומיים.
אבל מה אכפת לי? ההפסד שלך, מעסיק יקר הוא שבעתיים!

בליבי לא נותרה טינה.
יש בי אמונה חזקה!
אמונה שבסופו של דבר כולנו שווים.
דתיים, חילוניים, ערבים או נוצריים.
אז את העונש שלך הרי את כבר תקבלי!
כן, כן. לו יהי!

מוקדש לכל ה"עובדים החדשים" שמרגישים מושפלים בעבודה שלהם,
שהעובדים ה"וותיקים" מקלקלים להם ומתנכלים להם!!!