יעל נווה / צערו של עב |
ומאן לעזבני,
כמו חש בי מצור מחצבתו
ואמת שאינני.
שילח מטרו בגופי
מנסה את נפשי
כמו תבע אות גומלין
צערו טבע בי.
ועת זעק דומם - נידם
ולא אשמע, ולא אחזה,
אך אחווהה בהודה
בסתרי נשמתי.
והיה בי ממנו,
והיה בו ממני,
ובדמי ימיו התנדף הוא,
ואני - עודני.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|