כעלה בשלכת אובדת בין רבים
נסחפת ברוח לעולמות אחרים
סגורה בתוך חדר, מביטה לתקרה
כלואה בתוך כלוב של שתיקה
צעקות לשמיים לא פותרות את הכל
שתיקה - לא רועמת, גורמת ליפול
מביטה בעיניים, מחזיקה בידיים
מסרבת להאמין שלא עוד
אם הלך אז הלך
נגמר ואזל
להמשיך הלאה, ללכת ולא לעצור
להמשיך קדימה, הכאב כבר יעבור
מקשיבה אך לא שומעת
מביטה אך לא רואה
בשבילה הוא עוד כאן
היא לוחשת את שמו בדממה
קשה לה לראות בין הדמעות
אך רואה את עיני הברנש
שניבטות אליה מתוך רגע מודפס
פותחת את פיה רוצה לדבר
מדברת אליו, לידה אין אחר
"למה עזבת, צריכה אותך לידי
עזור לי למצוא את דרכי
קשה לי לראות מה נכון
שהולכת אני לבדי"
ימים רבים עברו מעליה
הסתיו כבר חלף ועבר
אך היא לא תשוב ותדרוך על רגליה
מרצון נתכסתה בעפר.
ושוב חזר לו הסתיו
,היא דוממת כסלע
כי דבר זה ברור, ידוע ברבים
שלבבות מאבן אינם כואבים
|
