איפה לכל הרוחות שמתי את המסרגה שלי?

אתה נקשר להרבה דברים בחיים,
בהרבה דברים אתה טווה את חוטי הזיכרון והגעגוע.
לכל דבר קשר משלו ולולאה שונה על הלב.

חלק מהקשרים חונקים, חלק תולים, חלקם תפורים מעבר לעור,
וחלקם...
חלקם נפרמים בקלות.

אך תמיד ישנם הקשרים אשר נפרמו והשאירו סימן במסדרונות
הזיכרון.

אלה הם הקשרים הפרומים אשר אחר קצה חוטם אתה עוקב מפעם לפעם
בחיפוש אחר דרך לצאת מן המנהרה אל האור ושם למצוא את הקצה
השני.
ואלו...
אלו הם הקשרים שאתה מגלגל על האצבע בנסיון להפוך אותם לעוד
כדור נוסף בסלסילת כדורי הנשמה שלך.

לעיתים הקשרים הללו נחתכים ונגזרים בצורה גסה ופתאומית, ואנו
נותרים רק עם השערות הדקיקות שנשארו בכפנו.
אט אט אוספים את כל אותן השערות במשך השנים, וגם את כל הקשרים
והחוטים שנותרו.

עד שלבסוף אנחנו סורגים לעצמנו שמיכה גדולה וענקית של זכרונות
ורגשות אשר בה אנחנו נתכסה ונתעטף בפעם האחרונה, והיא תהיה לנו
הכיסוי המחמם והמלטף מפני הקור ביומנו האחרון.

מוקדש ל: כל מי שקורא את זה וירים אלי טלפון שניה אחרי, לכל
מי שכבר לא יצא לו לקרוא את זה, ולמי שיקרא את זה בעתיד ושניה
אחרי זה ירים אלי טלפון ויזכיר לי את מה שכתבתי.