אחרי זה, רקדנו, אכלנו, רקדנו, וחזרנו. זה נשמע קצר וזה היה
עוד שעתיים כל הקטע הזה...
ההורים שלי אספו אותנו, נסענו ואני והיא חייכנו ופתאום...
בום!
ברגע אחד שמעתי בום והכל התערפל...התעוררתי שכוב על המדרכה ואז
שוב התעלפתי כנראה... ככה גם מירב וגם אני... ספרו לי...
וזהו, כאן נפרדנו ואני עדיין מחפש אותה... ההורים שלי היו בסדר
אבל מהטראומה ומהלחץ של העבודה החליטו שאני אשאר בארץ בזמן
שיטוסו לארה"ב לעסקים... אולי אתה יודע איפה היא? ואת, מה
איתך?
הרי ברור שזה מה שקרה גם לה.
אני אעזור להם, אני מבטיח! הגיע הזמן לפעול. הרי אני הוא
קופידון, לפחות הקופידון שלהם... בן אדם אני בטוח לא.
יש לי תוכנית... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.