הדק דק
העדין
שבין ידך וידי האחוזות ומשולבות
ומסובכות
זו בזו
כשריגי צמח מטפס.
ואתה טוב אליי, מרחב עדן.
הפחד הוא דמעות שקטות.
בכי גדול מיטיב טמון
ברווח
שבין גלגל העין לאור החיצון.
רק תיגע
- - מיד ייפתחו מעיינות תהום מים חיים
וישטפו אליך,
שתי גדות אנחנו.
שושני מים אתה שולח אל יפי עיניי,
אני שולחת את לחמי אל הרוך שבך,
ומבטינו משתרגים ואחוזים
ומסתבכים
זה בזה. עד כדי גשר.
הלוואי נטפס ונעלה.
תמוז ה'תשס"ה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|