אי שם הרחק
נמוגה תקווה
לך יש לב אבן
לי אין נשמה

ענן אפור
מכסה את המרום
בי אין אמונה
לא יהיה עוד שלום

אנו רוחות
קורבן של הזמן
נמחקים בסופות
שימשיכו לאן?

הימים שחלפו
נשאר רק זיכרון
על סערת ברקים
של צער ויגון

נסחפים לריק
לחלל החסר
שמביט בשממה
ודבר לא אומר

הוא רואה אותם
נשאבים לאבדון
הוא מכיר בעתיד
ומרגיש חיסרון

אין בידיו
לעשות דבר
הוא אבוד לנצח
אי שם בחלל

מתמזג עם ממדי הזמן
הוא סופג את הסבל הנגרם
זעקתו מהדהדת, אך קולו לא נשמע
הוא יודע כי רק בכוחם להשיב את התקווה