אני צריך, ילדה שלי, לכך ידך על ירכי
ולעצמותייך החותרות תחת העור.
בשנתך את נאחזת בי, ידך חונקת את ערפי
כמו שטובע נאחז בקש.

אני אוהב, ילדה, את הנמשים על צווארך
ואת תנוכי אזנך המתפתלים באור
ואת כפות רגלייך הקטנות המוציאות גיצים מן המזרן
ואת כתפך, ואת בטנך, את הבל צערך, וצעדייך
המתקררים במסדרון.

עם בוקר, בכוס הקפה
את שערות ראשך אני שותה
ובלילות אני לוחך את לחייך.
וכשאת מכייחת, אני שר
וכשאת עצובה, אני נשאר
וכשאני מביט עמוק אל תוך עינייך, אני לפעמים יכול
לראות אותה.