כתב קטן ועגול מרוב טירוף חושים ואצבעות
שלעולם לא נגמרות, גם לא באמצע הלילה
וקר, כל כך קר. אני כועסת
שאתה ואני לא לוקחים את החורף הזה בידיים
ומשחקים איתו כמה חודשים עד שייגמר לנו
האוויר ומשם נמשיך לנשום אחד את השניה
ואני כועסת שהעיניים שלך מאוהבות בי אבל
פיזית, הידיים שלך עדיין כרוכות סביבה
ואני נחנקת.
מטריף אותי לחיות בלעדיך, לנשום בלעדיך
לראות אתכם ביחד ולראות שאתה כל כך
אבל כל כך, לא שם
אני כועסת שאתה מקובע ונותן לשגרה ולימים
לקחת אותך ממני ואת כל מה שחיכיתי לו שנים
בדיוק כשהתחלתי לבכות היא התקשרה תענה לה
תענה לה כבר, אל תחבק אותי אם אתה אוהב אותה
החיים לוקחים ומפרידים בינינו, קורעים וחותכים אותנו
אתה שומע איך הכל נסדק
ושותק.
הלוואי ש... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.