לורי לי / כוויות של שמש |
בבואי בין קירות החדר הזה.
בלכתי. דממה.
לו השלת ממני כאביי
כמו פרמת כפתורי שימלותיי.
בקריעה.
עודני לבושה.
ועדיין אני כואבת.
מעולם לא באת.
ואולי אינני כואבת עוד.
ורק עורי צרוב בו.
ביגון המזוייף.
גם השמש משאירה סימנים כואבים
זמן רב אחרי
שהחורף עף.
דממתי עוד עוטפת קירות החדר הזה.
לא כי עודני כואבת לכתך.
רק המילים דלות
מלתאר
ריקנותי איתך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|