|
דממה.
בבואי בין קירות החדר הזה.
בלכתי. דממה.
לו השלת ממני כאביי
כמו פרמת כפתורי שימלותיי.
בקריעה.
עודני לבושה.
ועדיין אני כואבת.
מעולם לא באת.
ואולי אינני כואבת עוד.
ורק עורי צרוב בו.
ביגון המזוייף.
גם השמש משאירה סימנים כואבים
זמן רב אחרי
שהחורף עף.
דממתי עוד עוטפת קירות החדר הזה.
לא כי עודני כואבת לכתך.
רק המילים דלות
מלתאר
ריקנותי איתך. |
|
|
"כדור הארץ
מסתובב, נכון?"
"נכון."
"אז קשרתי את
עצמי למיטה כדי
שאני לא אפול,
ואם לא שמת לב
אתה יושב
עליי."
פיסטוק ורגע
ברגע של חוכמה
בלתי נשלטת |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.