לאדם שכמותך יש אפשרות לחלום
זמנך יקר אז בוא נשכח מהמציאות
ונשכח את עצמנו לדעת
מפאת הזמן הקצר שנותר

בוא נפתח את הנפש לזמן החיצון
לא נבקש על נפשנו לברוח
ולא נחסום אחרים
שמנסים את עצמם להבין

פזמון:
סתיו באופק, האויר כבר קצת קר
ואתה ואני והאיש שיושב בכיכר
הוא יושב על האבן ומבקש לו מזון
לנפשו אין מרגוע ואין לו חזון

אבק בנעליו וקרועה היא
החולצה היחידה שהוא לובש מהיום שבו
אבד לו ממונו ורכושו המצומצם
ביום בו שב הוא מן הקרב

עקוב מדם היה אותו הקרב
היה זה היום בו איבד את חושיו
ובגלל טעותו הקטנה
נהרגו חבריו

ושם בשדה עוד תלוי אותו רגע
בו הוא יצא לבדו ללא פגע
ובספרי ההיסטוריה נכתב
אודות אותו הקרב

פזמון

ואני עכשיו מתעורר משנתי
מסתכל בראי ורואה את עצמי
לבוש בחולצה קרועה
ובפנים רסיסי מלחמה

פזמון